טיפול במצבי חירום

טיפול במצבי חירום

שלושת הנושאים העיקריים שיש לתת עליהם את הדעת ברגע שאנו ניגשים לפצוע.

 תקציר לטיפול מהיר במצבי חירום

 שלושת הנושאים העיקריים שיש לתת עליהם את הדעת ברגע שאנו ניגשים לפצוע:

 א. נשימה – על ידי הנחת כף יד על בית החזה של הנפגע אפשר לחוש בתנועת הנשימה – נרגיש בעלייה ובירידה של בית החזה. אפשר גם להניח כף יד ואוזן סמוך לאפו ולפיו של הנפגע, ולהרגיש ולשמוע את קול נשימתו או קול חרחור.

 ב. דופק – אפשר לחוש בו על ידי הנחת אצבעות כף היד על צווארו של הנפגע, מקו האוזן מטה, וכן בזרוע סמוך לאגודל ובהמשכו.

 ג. שטף דם – לא נתייחס לפצעים קלים, לשריטות או לשפשופי עור, אפילו אם אלה נראים רציניים, אלא רק לשטפי דם קולחים או לשלולית דם גדולה. לפעמים קשה להבחין בדם הקולח מפצע מכוסה בגדים, אך שלולית דם או כתם דם גדול הנוצרים בזמן קצר הם עדות לשטף דם רציני.

 קל לזכור את שלוש הנקודות האלה על ידי שימוש בשיטת ה-ABC, כלומר:

 A – נתיב אוויר פתוח וחופשי לנפגע ( Airway).

 B – נשימה ( Breathing).

 C – מחזור הדם, כלומר, חשש לאובדן דם וסכנת הלם ( Circulation).

 על-פי שלושת הסעיפים הללו ניגש לטפל בפצוע.

 א. בדיקת מצב ההכרה

 לפני כל פעולה יש לוודא אם הפצוע נמצא בהכרה או לא.

 פצוע שנמצא בהכרה בדרך כלל יגנח ויצעק מכאבים או מפחד.

 לפצוע שקט, ששוכב ללא תנועה, יש לתת צביטה חזקה בכתפו, בנקודת החיבור שבין הכתף לצוואר או בכל מקום אחר, ולחכות לתגובה. לצביטה חזקה ומכאיבה יגיב כל פצוע שנמצא בהכרה, גם אם חושיו מטושטשים. עם פצוע כזה חשוב לדבר, להרגיע אותו ולברר איפה מתמקדים כאביו ואיפה נפגע, וכן לתת לו טיפול ראשוני: חסימת שטפי דם רציניים, הנשמה וכדומה.

 בשלב זה אין צורך להתייחס לפגיעות קלות ושטחיות.

 אסור לטלטל את הנפגע משום שייתכן שקיימות פגיעות נוספות בגופו שאנחנו לא מבחינים בהן, וגם הנפגע לא חש בהן בגלל ההתרגשות והפחד, או משום שאין סימנים חיצוניים.

 יש להזמין עזרה רפואית מוסמכת לשם פינוי מהיר לבית החולים, שם יבדקו את הפצוע באופן יסודי ומקצועי.

 ב. נפגע חסר הכרה

 1. יש להשכיב את הנפגע על גבו, על גבי מצע קשיח, ולדאוג לנתיב אוויר חופשי לריאותיו על ידי הרמת הצוואר והטיית הראש לאחור יש לבצע פעולה זו בזהירות רבה, בעיקר במקרי טראומה כמו תאונות דרכים, עקב סכנה לעמוד-השדרה הצווארי. במקרה כזה הטכניקה לפתיחת נתיב אוויר שונה.

 2. בדוק אם הנפגע נושם על ידי הנחת כף יד על לוח חזהו או על ידי קירוב אוזנך לאפו. אם הוא לא נושם, תן ארבע נשיפות אוויר חזקות מפיך לתוך פיו על מנת לבדוק נתיב אוויר: אם בית החזה של הנפגע עולה – נתיב האוויר חופשי, אם בית החזה אינו נע, נתיב האוויר חסום. במקרה כזה, הטה את ראשו של הנפגע הצדה ודחוף אצבע לתוך פיו בתנועת פינוי, כדי לסלק מתוכו הפרשות או גופים זרים כמו מסטיק, ליחה או שארית מזון כלשהי. תוך כדי הוצאת האצבע לחץ את הלשון כלפי חוץ, קבע שוב את ראש הנפגע לאחור, ותן ארבע נשיפות חזקות פעם נוספת עד שנתיב האוויר יהיה חופשי.

 3. תוך כדי ביצוע פעולה זאת, בדוק בעזרת אצבעות כף היד על צווארו של הנפגע אם יש לו דופק (הבדיקה היא על עורק התרדמה – בצוואר, בקו האוזן). אם אינך חש בדופק, לחץ בכפות ידיך על השליש התחתון של עצם החזה, באזור מפתח הלב (5-3 ס"מ מקו הפטמות מטה ובמרכז). לחץ את בית החזה לעומק של 5-4 ס"מ כמה פעמים, ובדוק שוב את מצב הדופק. אם אינך חש בו, הנשם את הנפגע בשתי נשימות וחזור ללחוץ על לוח לבו חמש פעמים נוספות.

 קצב הנשמה ועיסוי למטפל אחד:

 שתי הנשמות – 15 לחיצות.

 קצב הנשמה ועיסוי לשני מטפלים:

 הנשמה אחת על 5 לחיצות.

 חשוב! יש להמשיך בפעולה זו ללא הפסקה עד לבואו של הצוות הרפואי או עד שהפצוע חוזר לנשום בכוחות עצמו.

 ג. בדיקת שטפי דם

 פצוע הנמצא בהכרה יוכל להראות לנו את מקום פגיעתו וייתכן שנבחין בדם שקולח בקצב ובכמות גדולה. במקרה כזה יש לחסום מיד את אזור הפגיעה. זאת עושים בעזרת פיסת בד, חבל, או כל דבר שאפשר לקשור אותו חזק, סנטימטרים אחדים מעל נקודת הפגיעה. נמתח את הפריט החוסם עד שנבחין בוודאות שהדימום פסק, ואז נעשה קשר כפול שלא ייפתח בטעות במהלך הפינוי. יש לזכור את השעה שבה הונח חוסם העורקיםולמסור זאת לצוות הרפואי. חוסם עורקים המונח כמה שעות עלול לגרום נזק לאיבר הפגוע. את השעה שבה הונח החוסם יש לציין על החוסם עצמו או במקום בולט אחר – אפילו על מצחו של הפצוע.

 כאשר החסימה אינה יעילה למרות הקשר, אפשר לדחוף אבן או חפץ קשה אחר בין האבר לבין חסימה, וכך מתבצעת חסימה יעילה יותר.

 לפצוע חסר-הכרה יש לעשות אותו טיפול אבל לבדוק מידי פעם את מצב הנשימה והדופק. אם הנפגע נושם בכוחות עצמו, יש להמשיך בחסימה. אם הנפגע אינו נושם יש להתחיל בהנשמה, ואם יש צורך גם בעיסוי, ולדאוג שאחד האנשים בסביבה יבדוק את שטפי הדם וחסימתם. תוך כדי הנשמה ועיסוי, אפשר להסביר למטפל השני איך לחסום שטף דם, אם הוא לא יודע.

 זכור: שטף דם עורקי עלול לדרדר את מצבו של הנפגע תוך דקות אחדות עד לכדי הלם ואפילו מוות.

 הערות חשובות:

 1. בעת התרת חוסם העורקים (לצורך המרה לתחבושת לחץ או בהוראות הרופא) יש לשחרר את החוסם בהדרגה ובאטיות.

 באופן תקין אמור מחזור הדם לפנות ולנקז את הפסולת מן התאים ולהוציא אותה מגופנו באמצעות מערכות שונות בגוף, אך באיבר החסום בחוסם עורקים אין מעבר של דם ומערכת חילוף החומרים איננה פועלת. כתוצאה מכך יצטברו באיבר החסום פסולת ורעלים שונים. פתיחת חוסם העורקים ושחרורו במהירות יביאו לכך שהרעלים הללו יחדרו בבת אחת למחזור הדם ויסכנו או יחמירו את מצבו של הפצוע.

 2. בדרך כלל תתבצע התרת החוסם ושחרורו על ידי הרופא או בהוראתו ובאישורו של הרופא.

 פגיעות ראש, בטן ועמוד-שדרה

 כאשר אנו ניגשים לפצוע ומבחינים על-פי סימנים חיוניים, או על-פי התלונות של הנפגע, בפגיעות באזור הראש, הבטן או עמוד-השדרה, עלינו להימנע מלהזיז אותו ולהזעיק מיד עזרה רפואית.

 אין לבצע פינוי ללא פיקוח רופא או אנשי מד"א! פינויו של נפגע בעמוד-השדרה ואגן-הירכיים ייעשה בפיקוח רופא, בסיוע של 6-8 מתנדבים ועל גבי מצע קשיח. במקרה שהנפגע סובל גם מקשיי נשימה ומדופק לא סדיר יש לבצע הנשמה ועיסוי בזהירות מרבית, מבלי להזיז אותו. שטפי דם רציניים יש לחסום כפי שצוין לעיל, ולהקפיד על זהירות מרבית.

×

Powered by WhatsApp Chat

×
דילוג לתוכן